ראש דוד, אמור כ״ז

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

27 ויקרא רבה פתח ↗

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַר קְרָיָא בְּאַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בַּתְּחִלָּה הָלְכוּ אֵצֶל חוּר, אָמְרוּ לוֹ שמות לב, א: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶן עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ירמיה ב, לד: גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם וגו', וְזֶהוּ דָּמוֹ שֶׁל חוּר, ירמיה ב, לד: לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ שמות לב, ד: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ אֵצֶל אַהֲרֹן, אָמְרוּ לוֹ: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן כֵּן מִיָּד נִתְיָרֵא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שמות לב, ה: וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, נִתְיָרֵא מֵהַזָּבוּחַ לְפָנָיו, אָמַר אַהֲרֹן מָה אֶעֱשֶׂה הֲרֵי הָרְגוּ אֶת חוּר שֶׁהָיָה נָבִיא, עַכְשָׁיו אִם הוֹרְגִים אוֹתִי שֶׁאֲנִי כֹּהֵן מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם הַמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב איכה ב, כ: אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא, וּמִיָּד הֵם גּוֹלִין. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אַהֲרֹן, מָה רָאָה אִם בּוֹנִין הֵם אוֹתוֹ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָּם כָּלָה בְּבַת אַחַת, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ, אֲנִי מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִּי וְרַבֵּינוּ משֶׁה יוֹרֵד וּמַעֲבִירָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ אֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שמות לב, ה: וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר, חַג לָעֵגֶל מָחָר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא חַג לַה' מָחָר, דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אַהֲרֹן, מָה רָאָה, אָמַר אַהֲרֹן אִם בּוֹנִין הֵן אוֹתוֹ, הַסִּרְחוֹן נִתְלָה בָּהֶן, מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה הַסִּרְחוֹן בִּי וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּתְגָּאֶה לִבּוֹ עָלָיו וְלָקַח אֶת הַסַּיִּף לַחְתֹּךְ אֶת אָבִיו, אָמַר לוֹ פַּדְגוֹגוֹ אַל תְּיַגַּע אֶת עַצְמְךָ תֵּן לִי וַאֲנִי חוֹתֵךְ, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ עָלָיו אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי לְהֵיכָן הָיְתָה כַּוָּנָתְךָ, מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה הַסִּרְחוֹן בְּךָ וְלֹא בִּבְנִי, חַיֶּיךָ מִן פָּלָטִין דִּידִי לֵית אַתְּ זָיַיע וּמוֹתַר פָּתוֹרִי אַתְּ אָכֵיל, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֲנוֹנָס אַתְּ נָסֵיב. כָּךְ מִן פָּלָטִין דִּילִי לֵית אַתְּ זָיַיע ויקרא כא, יב: וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא, וּמוֹתַר פָּתוֹרִי אַתְּ אָכֵיל, ויקרא ב, ג: וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲנוֹנָס אַתְּ נָסֵיב, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנוּה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, אָהַבְתָּ צֶדֶק, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, וְשָׂנֵאתָ מִלְּחַיְבָן, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁמִּכָּל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא נִבְחַר לִכְהֻנָּה גְדוֹלָה אֶלָּא אַתָּה ויקרא ח, ב: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ.

1 ומכללן של דברים אמורים הבה נא אבא להבין מקרא קדש ריש סדרא אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו, ונקדים מאמרם ז"ל ויק"ר פ' י' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, שראה אהרן והבין ממה שעשו לחור והרגוהו ונתירא שלא יהרגוהו ויתקיים אם יהרג כהן ונביא ולא יהיה תקומה לישראל, לכך אמר מוטב שיתלה הסרחון בי ומשום הכי קבע הקב"ה לו שכר שלא יצא מן המקדש ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וכו' עש"ב, הא למדת דאהרן הכהן עשה עבירה לשמה להצלת ישראל והיה טעמו צדיק כתמר יפרח כפי מה שרמזנו דזו מדרגה שניה במצוות שיש טעם ולא ריח כתמרים, וזה טעם שהקב"ה קבע לו שכר שיש במעשהו טעם כעיקר וטעם לשבח.

« ראש דוד Kedoshim ראש דוד Behar »